רפלקס הקשת העצבי (Neural-Arc Reflex) 

הניסיון הקליני של ד"ר ג'נסן (ושל רופאים ומטפלים רבים אחרים) הראה, שבמקרים רבים, טיפול בבעיות במערכת העיכול הביא במפתיע להקלה משמעותית או אף לריפוי מלא של כאבים ובעיות שונות באזורים בגוף שכביכול אינם קשורים כלל למערכת העיכול. אך רק בגיל 76 "נפל לו האסימון", כאשר היתה לו אישית בעיה בירך וברגל ושום טיפול לא עזר, כולל ביקור אצל 5-6 כירופרקטים. הוא החל לבדוק ביסודיות את מערכת העיכול שלו, ובבדיקת בריום עם רנטגן הסתבר שיש לו דיברטיקולום (מעין כיס הנוצר בנקודות חולשה לאורך צינור העיכול) במעי הגס. הוא החל בתהליך לניקוי המעיים, שכלל שינויים בתזונה ותוספת פעילות גופנית, ותוך שבועיים נעלמו הכאבים שהיו לו בירך וברגל.

אז מהי בעצם אותה תגלית אשר קיבלה את השם Neural Arc Reflex?
הסיפור מתחיל בשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר של העובר ברחם. כבר בשבוע השני להתעברות, מתחיל להתפתח בעובר מעין צינור עיכול פרימיטיבי ומתחילה להתהוות תעלת העצבים אשר תהפוך בהמשך למערכת העצבים, כולל המוח וחוט השדרה. רבים מאיברי הגוף של העובר (כולל הכבד, הקיבה, כיס המרה, שלפוחית השתן, הריאות, הלב ועוד) גדלים ומתפתחים מתוך צינור עיכול ראשוני זה, והם עטופים בקרום העשוי מאותה רקמה אשר ממנה נוצרו צינור העיכול הפרימיטיבי ורקמת העצבים הראשונית.
אפשר לדמות את צינור העיכול הראשוני הזה לגזע של שתיל אשר ממנו יוצאים ענפים חדשים. הקליפה של כל ענף חדש היוצא מהגזע היא למעשה הרחבה של קליפת הגזע עצמו.
העצבים המרשתים את רקמת צינור העיכול הראשוני גדלים יחד עם רקמה זו כדי להמשיך ולעצבב גם את עטיפות האיברים הנוספים שגדלו מתוך הצינור הראשוני. ה"מוצר המוגמר" הוא אדם אשר העצבים הנמצאים במעטפת של רבים מאיבריו הפנימיים, קשורים ישירות לעצבים העוטפים את מערכת העיכול. כל אחד מאיברים אלה קשור עצבית לאזור ספציפי בצינור העיכול.
משמעות הדבר היא שישנם מקרים רבים בהם אנחנו מרגישים כאב במקום מסויים בגוף, אך למעשה מקור הבעיה נמצא באותו חלק של המעיים המקושר עצבית לאזור בו אנו מרגישים את הכאב. מאחר שבתוך המעיים אין עצבי חישה לכאב, קשה לנו לדעת שמקור הבעיה הוא אכן שם. כך קורה שהרופא עשוי לטפל לנו בסינוסים או בכתפיים או במקום אחר, כאשר הבעיה האמיתית היא למעשה במעיים.

מאחר ואין עדיין הוכחה מדעית מוצקה לתגליתו זו של ד"ר ג'נסן, ניתן להתייחס אליה כאל תיאוריה, אשר נמצאו לה אישורים רבים במציאות.

הכרת הרפלקס הנ"ל עוזרת להבין את "חוק הרינג", אשר נכתב לראשונה כנראה ע"י קאנט, אך מיוחס כיום להומיאופט מפורסם בשם הרינג שהיגר במאה ה-19 לארה"ב. והחוק אומר כך:
כל ריפוי מתחיל מבפנים החוצה, מהראש כלפי מטה ובסדר הפוך להופעת הסימפטומים המקוריים.

ברמה הפיזית, אחת המשמעויות העיקריות של זה היא, שבמקרים רבים (והניסיון מראה שזה נכון במקרים רבים), טיפול אמיתי צריך לכלול גם טיפול במעיים, כלומר, לעשות תהליך כלשהו לניקוי המעיים ולשיפור פעילותם.
ישנן דוגמאות רבות ולפעמים מדהימות, כיצד ניקוי מעיים עזר (ולפעמים תוך זמן קצר מאד) לרפא מיגרנות, מחלות עור קשות, כאבים לא מוסברים, עייפות כרונית, סרטן ובעיות רבות אחרות.
Sir W. Arbuthnot Lane היה רופא מנתח שטיפל במשפחת המלוכה הבריטית במחצית הראשונה של המאה ה-20. בין הדיווחים על עבודתו מוזכרים מקרים בהם ניתוחים להסרת קטעים חולים במעי הגס הביאו להקלה מלאה במחלות כמו דלקת פרקים, אסטמה והרעלה של בלוטת התריס.
החוק הנ"ל גם אומר, שתוך כדי תהליך הטיפול והתנקות הגוף, צפויים להופיע כל הסימפטומים שהרגיש המטופל במהלך התהוותה של המחלה, כאשר הסימפטומים שהופיעו ראשונים בתחילת המחלה יהיו האחרונים להופיע במהלך הריפוי. זוהי נקודה חשובה ביותר. מאחר שהרפואה המקובלת עוסקת בעיקר בטיפול בסימפטומים, קורים מצבים רבים בהם אנחנו מדכאים את הסימפטומים ע"י תרופות שונות, ולא מאפשרים לגוף להשלים את תהליכי הריפוי. המטופל עשוי להרגיש הקלה לזמן מה, אך לאחר מכן עלולה המחלה להתפרץ ביתר עוצמה באותו מקום או במקום אחר בגוף.

אפשר להשליך חוק זה גם לרמה האנרגטית. חלק גדול מבעיות הבריאות מתחילות או שהתפתחותן מתאפשרת כתוצאה מטראומות כלשהן ו/או מצבים מתמשכים של סטרס רגשי/מנטלי/נפשי. טראומות או מצבים של סטרס רגשי יכולים להחליש את המערכת החיסונית בצורה קיצונית. ניתן להקל ע"י טיפול ברמה הפיזית, אך ריפוי מלא מושג בד"כ רק כאשר ניתן להגיע ולטפל במקור הבעיה. זה יכול להיות בדרכים שונות כגון בשיחה, הילינג, ריקוד, תהליך של התפתחות אישית ורוחנית ועוד. במקרים רבים משתחררות חלק מהטראומות או הלחצים הרגשיים ע"י בכי.

מקורן של חלק גדול מהבעיות הוא טראומות מגיל הילדות, בו נקבעים באדם דפוסים שאינם ניתנים למחיקה. מאחר ובמקרים רבים לא ניתן לטפל במקור הבעיה באופן ישיר, יש צורך למצוא דרכים עוקפות. מבין הדרכים העוקפות, הדרך הבטוחה יותר מחייבת מודעות גבוהה ועבודה מתמשכת של הטמעת דפוסים חדשים וחיזוקם בצורה כזו שלא תאפשר לדפוסים הישנים להיות דומיננטיים.